תקציר:

גרייס סטיוארט היא אמא קתולית המתגוררת עם שני ילדיה הקטנים בבית גדול ומבודד בבריטניה בשטחי חסות של הכתר הבריטי של ג'רזי, מיד לאחר מלחמת העולם השנייה. לילדים, אן וניקולס, יש מחלה נדירה, קסרודרמה פיגמנטוזום, המאופיינת ברגישות לאור, ולכן יש בבית סדרה של כללים נוקשים שנועדו להגן עליהם מפני חשיפה לא מכוונת לאור השמש. לבית מגיעים שלושה משרתים חדשים, לאחר שהקודמים "נעלמו" לילה אחד. המשרתים הם גברת ברתה מילס, אומנת ומשרתת זקנה, גנן זקן בשם מר אדמונד טוטל, ונערה צעירה אילמת בשם לידיה. במקביל להגעתם של המשרתים מתחוללים מספר אירועים מוזרים בבית. הילדה, אן, מספרת לאחיה הקטן על אנשים שראתה בבית, וכשאמה שומעת קולות של אנשים ושואלת אותה לפשרם מספרת גם לה על האנשים שמסתובבים בביתם. אן מציירת תמונה של ארבעת האנשים שלטענתה ראתה ברחבי הבית: גבר, אישה, ילד בשם ויקטור, ואישה זקנה. תחילה היא ננזפת על ידי אימה ונענשת על שממציאה סיפורים, משקרת ומפחידה את אחיה, אך לאט לאט אימה משתכנעת ומתחילה לחשוש שהם לא לבד. האירועים המוזרים בבית נמשכים, בניהם נגינת פסנתר שבוקעת מחדר נעול שאיש לא נמצא בו. גרייס מתחילה לשוטט בבית בניסיון להבין את פשר הקולות ובאחד מהחדרים מוצאת אלבום תמונות של "אנשים ישנים". גברת מילס נכנסת לחדר וכשגרייס תוהה בפניה על פשר התמונות, גברת מילס מסבירה לה שאלו הן למעשה תמונות פוסט-מורטם שצולמו במאה ה-19. גרייס מחליטה שמשהו לא קדוש בבית, ויוצאת החוצה בערפל כדי לקרוא לכומר המקומי (שלטענתה לא מגיע אליהם בעצמו למרות שבקשה ממנו) שיברך את הבית. בצאתה החוצה היא פוגשת בגנן ומורה לו לחפש אחר מצבות שאמורות להיות בקרבת הבית. הגנן אומר לה שלא נתקל בשום מצבות אך כשהיא מתרחקת מתברר שהוא מסתיר מצבות בחצר תחת ערימה של עלי שלכת. בחוץ, גרייס הולכת לאיבוד בערפל הכבד, אבל באורח פלא נתקלת בבעלה צ'ארלס, שלא ראתה מאז יצא למלחמה, ומביאה אותו בחזרה לבית. צ'ארלס מתנהג בריחוק, וגברת מילס אומרת למר טוטל הגנן שהיא לא חושבת שהוא יודע איפה הוא נמצא. הילדה אן מספרת גם לגברת מילס על האנשים שהיא רואה בבית ומספרת גם שלפני שהם הגיעו אמא שלה השתגעה. גברת מילס מקשיבה לה ומספרת לה שגם היא רואה את האנשים, אבל שהן לא יכולות עדיין לומר לגרייס כי היא לא תקבל את מה שהיא לא מוכנה לו. אן משחקת בחדר, וכשגרייס נכנסת היא רואה אישה זקנה לבושה בבגדיה. גרייס צורחת עליה שהיא לא הבת שלה ותוקפת אותה אבל תוך כדי מעשה היא מגלה שהיא בעצם תקפה את בתה. אן מסרבת להיות בקרבת אימה לאחר מכן, ומספרת לצ'ארלס את הדברים שאמה עשתה לה. הוא אומר לגרייס שהוא יודע מה קרה וכשהיא מספרת לו על האישה הזקנה היא מבינה שלא למקרה הזה הוא מתכוון. הוא אומר לה שהוא חייב לעזוב לחזית ונעלם שוב. אחרי שצ'ארלס נעלם, אן ממשיכה לראות דברים, כולל המשפחה של ויקטור והזקנה. גרייס נשברת בפני גברת מילס, שאומרת לה ש"לפעמים עולם המתים מתערבב עם עולם החיים." בוקר אחד, גרייס מתעוררת לצרחות של הילדים ומגלה שכל הווילונות בבית נעלמו. כאשר המשרתים מביעים אדישות ולא עוזרים לחפש אותם גרייס מבינה כי הם מעורבים בדרך כלשהי. היא מסתירה את הילדים מהאור ומגרשת את המשרתים מהבית. באותו לילה, אן וניקולס מחליטים ללכת לחפש את אביהם וחומקים מן הבית. גרייס, עדיין מחפשת את הוילונות, נכנסת לחדר המשרתים ומוצאת תמונה מתוך אלבום המתים. בזעזוע היא מבינה כי המצולמים הם המשרתים. אן וניקולס משוטטים בחוץ ונתקלים במצבות המוסתרות. הם מבינים שהמצבות שייכות למשרתים, שמופיעים לפתע ועוקבים אחריהם. באותו רגע גרייס יוצאת מהבית עם רובה ציד והילדים בורחים ונכנסים פנימה. גרייס יורה פעמיים ברובה הציד אך גברת מיילס אומרת לה שהדבר לא יעזור כיוון שהם מתו משחפת לפני יותר מ-50 שנה. הילדים רצים למעלה להסתתר אך מגלים שהם לא לבד ושהזקנה והוריו של ויקטור איתם. למטה, המשרתים ממשיכים לדבר עם גרייס, ואומרים לה כי החיים והמתים צריכים ללמוד לחיות ביחד. גרייס עולה למעלה והיא, אן וניקולס מגלים שהאישה הזקנה מתנהגת כמדיום ועושה למעשה סיאנס עם ההורים של ויקטור. באותו רגע גרייס מבינה את האמת: הרוחות האמיתיות הן הם עצמם, אן, ניקולס ואמם, שהרגה אותם בהתקף של פסיכוזה לפני שהתאבדה. גרייס מאבדת שליטה ובאופן על-טבעי תוקפת את המבקרים.